סגולות מיוחדות לבריאות השיניים שנתקבלו והוסכמו על ידי הרבי מלובביץ כמו המנהג בקידוש לבנה ובדיקת חוטי הציצית. כיצד הראה הרבי עצמו את דרך בדיקת הציצית, ומה העצה בשבת שלא לגרום להידוק קשרי הציצית ? על עקירת שיניים, מידת ההסתמכות על רופאים ועוד
מצה כסגולה לשיניים בריאות
באחרון של פסח תשט"ו (תורת מנחם כרך יד עמ' 33) אמר הרבי:
תפקידם של שינים הוא לחלק ולהפריד את המאכל, ומי ששיניו חולות – אינו יכול להפריד ולהבחין בין הדברים… וכיוון שמצה היא "מיכלא דאסוותא" [=מאכל הרפואה] – הרי על-ידי אכילת המצה יתרפא ויהיו לו שיניים בריאות…
עשיר
בשלהי איגרת תורנית ששיגר הרבי לפוסק הלכות שחיבר "קונטרס תיקון עירובין", הרה"ג הרב יוסף דוד מאסקאוויטש מניו-יורק בשנת תשי"ח, ובסיומה (אגרות קודש כרך טו עמ' שם) כותב הרבי כבדרך אגב : דרך אגב: הראשי-תיבות "עשיר" – עיניים, שיניים, ידיים, רגליים הובא במדרש שמואל אבות ריש פרק ד'.
עקירת שיניים
התייחסות לרבי לעקירת שיניים (אגרות קודש כרך ח' עמ' שיח, כרך יג עמ' עט), במענה לשואל:
במה שכתב בנוגע לכאב שינים, והרופאים מייעצים לעקור כו', הנה אף שידוע מאמר רז"ל (פסחים קיג, א) בהנוגע לעקירת שינים ["ולא תעקר ככא"] (ויש חסידים מספרים שלכן הרה"ג והרה"צ ר' הלל נ"ע מפאריטש נזהר שלא לעקור שן) אבל לא ראיתי נזהרים בזה, ואפילו לא בבית הרב.
באיגרות נוספות כותב הרבי בעניין זה: "מה שראינו בבית הרב, שנשמעו בזה להוראות הרופאים", "ובפרט בנדון כבוד תורתו, שהרופא אומר שבזה נוגע ותלוי בריאות כל הגוף". ואין סתירה לדברי חז"ל שהרי "ידוע כבר שנשתנו הטבעים בהנוגע לרפואות שבש"ס".
אמנם לפועל:
אף שצריך עיון אם יש לעשות בקצה האחרון [=בקיצוניות], מה שמייעצו רופא אחד לעקור כל השיניים חס-ושלום, אלא להתייעץ עם עוד מומחים בזה, ואפשר מספיק אחד או שניים וכו'.
שלילת עקירת בשר החניכיים
שוב כותב הרבי בשנת תשי"ט (אגרות קודש כרך כ' עמ' קסד):
בהנוגע להצעה לחתוך את כל בשר החניכיים כו', רחמנא-ליצלן. בכלל הצעה מוזרה היא, ובפרט שהחיתוך הוא על מנת שיקום [=שיגדל] בשר חדש וכו', זאת אומרת ענין שאי אפשר להיות בטוח (במאה אחוז?) שכן יהיה במילואו.
בכל זה [=זאת], כיוון שכותב שקיבל הצעת מומחה, יש לפנות למומחה אחר ולדעת דעתו בזה, ובמקום ספק ובכלל – הרי שב ואל תעשה עדיף.
ברכה לבקיעת השיניים
מברק פדיון-נפש שנשלח לרבי מהוריי"צ ונכתב באנגלית, תורגם על-ידי הרבי, ובתחילתו נאמר כך:
אצל בנו הבכור מרדכי גבריאל בן משה קפיל – בן ט"ז חדשים – מתחילים עתה "לצאת" השינים, באופן לא קל. החניכים שלו כואבים ואינו אוכל. זה משך ששה חדשים שאכילתו מועטת, ועתה כמעט שפסק מלאכול.
לשמוע דעתו של רופא שלישי שיכריע
לנערה תושבת ארץ-הקודש כתב הרבי בו' בתמוז תשל"ב (המכתב נדפס לראשונה ב'היכל מנחם' כרך א' עמ' קצב, ומשם ללקוטי שיחות כרך לו עמ' 318):
במענה למכתבה מיום כ"ט סיון על-דבר השן כו', כיוון שהכאבים (רגישות) משך זמן מראים שהמצב לא בסדר – צריך לטפל בזה ולא להזניחו.
ובאם, ככתבה, בין הרופאים ישנה חלוקת דעות [=ויכוח], ישאלו דעת רופא שלישי שיכריע ביניהם.
הרקע למכתב מתואר בשולי הגיליון בהיכל מנחם שם (אך נשמט בלקוטי-שיחות שם): הדברים נכתבו במענה לשאלה אם לקיים נסיעה (לחו"ל) לקראת החגים או לאחר את הנסיעה עד סיום הטיפול בשיניים, אף שעל-ידי זה תפסיד את תקופת החגים [=בחצר הרבי].
ל"ב חוטי הציצית ול"ב השיניים
בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ח סעיף יב' נפסק ש"צריך להפריד החוטין זה מזה קודם הברכה".
וכתב על זה הרה"ג ר' לוי ביסטריצקי ע"ה בספרו לקט ציונים והערות ח"א (קה"ת תשמ"ב) עמ' 97: "ראה בשערי תשובה ס"ק ט' שאם נסתבכו הציצית קצת אין להפרידן בשבת משום שדרך הקושר ציצית בטלית שלאחר גמר עשייתם מפריד החוטין זה מזה וכו', אם-כן בשבת יש להחמיר כיוון שלפעמים הקשר רפוי ואחרי שמפרידים מהדק הקשר ודאי לגמר מלאכה."
ומוסיף: "שמעתי בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א (בלי אחריות כלל וכלל) שיש עצה לזה להפריד [=לבדוק] גם בשבת והיינו שמחזיק בידו הקשר לפני שמפריד הציצית שנסתבכו ואז אף אם הקשר רפוי על-ידי זה שמחזיק יש לו היכר ולא יבא להדקם בשבת".
מקורה של שמועה זו הוא אביו הרה"ח ר' יהודה לייב שי' אשר מסר לו את הדברים אך ביקשו שלא לכתוב זאת בשמו. לימים התפרסם הסיפור בשלימותו ועל דיוקו ב'אהלי ליובאוויטש' גליון ג (סיון-תמוז תשנ"ה, עמ' 5-6):
זה היה באחת השנים הראשונות לנשיאות הרבי. בערב שבת אחד תקפו את הרה"ח ר' יהודה לייב שי' ייסורים גדולים בשיניים. הרופא עקר לו כמה שיניים ונוצרה אצלו נפיחות גדולה בחניכיים, באופן שלא יכול היה לאכול מאומה ולא לסגור את הפה וכו'. הסבל מכך היה עצום, וביקש מהרב חודוקוב ז"ל למסור עבורו פ"נ לרבי.
הרבי השיב באמצעות הרב חודוקוב שיבדוק את הציצית, ובדק את הטלית קטן והטלית גדול ולא מצא כלום. וביקש מהרב אליהו ז"ל סימפסון שיבדוק גם הוא, וגם הוא בדק הציצית והטלית, המידות וכו' ולא מצא כלום. ואמר לו הרב סימפסון, שאף-על-פי-כן כיוון שהרבי הורה לבדוק, בוודאי טמון בזה משהו, שהרי לא ייתכן שיאמר לבדוק בחינם, והשאיל לו הטלית שלו שיתעטף בה בשבת.
ביום א' בלילה נכנס ליחידות, ושאלו הרבי אם מסרו לו מה שביקש למסור עבורו. ואמר שמסרו לו אך בדק ולא מצא כלום, כי הציצית תקינה וכל המידות והשיעורים בסדר. הרבי חייך חיוך רחב ואמר, שהכוונה בזה היא על-פי המובא בספרים (על דרך הקבלה) שבדיקת הציצית עצמה היא סגולה לשיניים. וכן היו עושים בצ'רנוביל כל יום, בסדר זה (באומרו זאת, הוציא הרבי את הציצית שלו והראה לו את סדר הבדיקה), שאוחזים בציצית ביד ומפרידים החוטים זה מזה ומונים בפה כל חוט וחוט במספר: אחד, שתיים, שלוש, ארבע וכו'. ובשבת אוחזים את הקשר ביד – כדי שלא לבוא לידי קשירה בשבת ח"ו – ועושים כן.
וכמדומה אמר, שגם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ עשה כן. והרי"ל שי' גרונר סיפר שראה את הרבי עצמו עושה כן.
לציון הקשר בין בדיקת הציצית לשיניים כתב הרה"ח ר"י הורוביץ: "..הקשר בין ציצית לשיניים הובא בספרים לעניין כמה דברים – ראה במגן אברהם סי' יא ס"ק יח (ממטה משה (הלכות ציצית אות יג) בשם ר' דוד בר מנחם. של"ה (חולין ג, ע"א)), וכן הוא בכף החיים סי' יא אות יז (מקיצור של"ה ועוד) שאם היו חוטי הציצית ארוכין מדי "אל יחתוך החוטין בסכין.. רק יפסקם בשניים דל"ב שניים הם נגד ל"ב חוטין".
ובשם ספר דרך ישרה הביא (הכה"ח שם) "דסגולת הציצית הלא היא שלא יהא לו כאב שיניים". עוד הובא בכף החיים (סי' כד אות יב) מכתבי האריז"ל (שער הכוונות דרושי הציצית, דרוש ז) לכוון בשעת ברכת הציצית בראשי התיבות "להתעטף בציצית" שהם ל"ב חוטי הציצית והם סוד ל"ב נתיבות חכמה, ומספר חסד לאברהם (אות ג) הביא בכה"ח שם "שזה סגולה שלא יכאבו לו שיניו שהם ל"ב.
בספר "שולחן מלכים" על קיצור שולחן ערוך סי' ט (ובטעם הצבי ס"ק ט) הביא רמז נאה לקשר שבין בדיקת הציצית לשיניים, מלשון חכמים במשנתם "שניים אוחזין בטלית", פירוש: מי שיש לו כאב שיניים יאחז בטלית יבדוק ציציותיו.
ועוד כתב שם (ר"י הורוויץ): "מסורת זו שבדיקת הציצית היא סגולה לכאב שיניים – מקובלת היא גם בעוד חצרות צדיקים ההולכים לאור תורת הבעש"ט וכגון בסלונים".
החש בשיניו…. יקפיד בקידוש הלבנה
במכתב מח' סיון תשט"ו (אגרות קודש כרך יא עמ' קנ) כותב הרבי ליהודי:
בטח זהיר בקידוש לבנה – סגולה לשִינַייִם.
ואכן, בענייני סגולות שבספר טעמי המנהגים (ירושלים ת"ו תשי"ז, עמ' תקסה) כתוב "סגולה לכאב השיניים מהרצה"ק מהר"י מרוזין זצוק"ל לומר בשעת קידוש הלבנה אחרי אומרו "כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה" שלוש פעמים, יאמר בכל פעם "ולא יהיה לי כאב שיניים".
וכך כותב הרה"ת ר' חיים רפפורט בספר דיני ומנהגי ראש חודש (קה"ת תש"נ) עמ' צג: "וראה טהרת ישראל (על הל' נדה) סקפ"ד בהגהות לבאר יצחק סקנ"ז כו'. טעמי מנהגים עניני ר"ח סימן ת"ס בהערה בשולי הגליון דיבור-המתחיל סגולה לכאבי השיניים."
ובספר ליובאוויטש וחייליה ע' 30 כותב הר"ר רפאל נחמן הכהן ע"ה: "בליובאוויטש היה ידוע לכול, שבעת קידוש לבנה, כשהרבי (אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) היה אומר 'כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה' שם את ידו הקדושה על השיניים ואומר: 'ולא יהיה לי כאב שיניים לעולם', וגם בעיניי ראיתי ששם אז את ידו על השיניים.
"ושמעתי שהרה"ח ר' פינחס אלטהויז ע"ה, כשהיו לו כאבים חזקים בשיניו, וסיפר זאת לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שאלו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אם נוגע הוא בשיניו בשעה אמירת 'כשם שאני רוקד כו' כך לא יוכלו כו" בקידוש לבנה, וסיפר זאת חסיד הנ"ל לכ"ק אדמו"ר שליט"א (שנכנס אחר כך לחותנו לברר על דבר זה), ומיני אז נוהג כ"ק אדמו"ר שליט"א כן בקידוש לבנה".
לעומת דברים אלו יש מספרים שהדברים היו קצת שונים:
זה היה בחורף תש"י. הרה"ח ר' פינחס אלטהויז שאל את הרבי אם נכון שבליובאוויטש היו משתמשים בקידוש לבנה כסגולה לכאבי שיניים. כששאל הרבי את חותנו, כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, לנכונות הדבר, אישר זאת, והוסיף שזכור לו שפעם כאבו לו השיניים ואביו – כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע אמר לו להזכיר זאת בקידוש לבנה.
| בקובץ מנהגי מלך (עמ' 46), מתואר מנהגו של הרבי כך: "לפני ברכת 'ברוך עושך וכו" מתרומם ומדלג שלושה דילוגים ומעביר ונוגע באצבעותיו הקדושות במקום השיניים (באופן שנראה כמחליק אצבעותיו הק' על שפמו), וכך עושה בכל הג' פעמים באמירת ברכת 'ברוך עושך' (אלא שבב' פעמים האחרונות – קודם מעביר אצבעו על מקום שיניו ואחר-כך (או בחדא מחתא) מדלג ג' דילוגים)". |
